החלטה בתיק ת"א 7511-01-10

רקע וטענות הצדדים:

1.         החלטה זו הינה בהמשך להחלטתי מיום 19.10.10, בבקשת הנתבע לדחות ו/או למחוק את התביעה כנגדו על הסף (להלן: "הבקשה").

התובע, ראש מועצה מקומית כפר תבור, הגיש תביעת לשון הרע כנגד הנתבע, חבר מועצה מקומית כפר תבור בגין ארבעה פרסומים.

2.         הנתבע טען בבקשתו, בין היתר, כי חלה בעניינו חסינות בשל היותו "עובד ציבור" מכוח סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובע, כי לא תוגש תביעה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו, ובלבד שהמעשה לא נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו. כמו כן, טען המבקש, כי לא הוגשה הודעה ליועץ המשפטי של המועצה, הערוכה לפי טופס 1 שבתוספת לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו - 2006 (להלן: "תקנות הנזיקין").

3.         בהחלטתי בבקשה נתתי אורכה של 21 ימים לתובע לפנות בהודעה ליועץ המשפטי של הרשות בהתאם לתקנה 2 לתקנות הנזיקין.

4.         ביום 5.1.11 התקבלה עמדת היועץ המשפטי למועצה, במסגרתה נטען כדלקמן:

"5.        ככלל, עמדת הח"מ הינה כי על הרשות להרחיק עצמה ככל האפשר מההתנגחות הפוליטית שבין חברי המועצה ולא להיות צד להתנגחות זו.

מכאן גם נובעת המסקנה כי הרשות תבקש להרחיק עצמה מכל מעורבות בסכסוכים שבין חברי המועצה הנוגעים למאבקים הפוליטיים שביניהם.

6.         שבעתיים נכונה בעניננו עמדה זו כאשר מדובר בהליכים הנוגעים להוצאת לשון הרע. באופן עקרוני אם אכן הוציא הנתבע לשון הרע על התובע לא יתכן כי עשה כן "במסגרת תפקידו" שהרי תפקידו אינו כולל ואינו יכול לכלול הוצאת לשון הרע. גם לא ניתן לומר כי מדובר בסיכון שהוא חלק מהתפקיד שכן עסקינן בפעולה רצונית ומחושבת."

5 .         בתגובת הנתבע לעמדת היועץ המשפטי של הרשות ביקש הלה להכיר בחסינותו ולצרף בד בבד את המועצה המקומית כנתבעת תחתיו לכל דבר ועניין לצורך המשך ההליך. לטענתו, היועץ המשפטי לא עשה ואף לא ניסה לעשות את מה שהחוק מחייבו לעשות. אין בהודעתו ולו ברמז, אינדיקציה לעובדה שבחן את המעשים המיוחסים לו ע"י התובע, וערך בדיקה עניינית באם הנתבע פעל ביודעין כדי לגרום נזק לתובע או בשוויון נפש.

6.         עוד נטען על ידי הנתבע, כי בהודעת היועץ המשפטי של הרשות לא נכתב כלל ועיקר אלו בדיקות ערך טרם החליט לדחות את בקשתו להכרה בחסינותו כעובד ציבור, ואף לא צירף תצהיר באשר לפעולות שנקט לבירור הפנייה. כך למשל, לא ברור האם נבדק הרקע ששימש יסוד לשליחת המכתבים נשוא התביעה, האם נבחנו ההגנות הנטענות על-ידי המבקש וכיו"ב. לגישתו, בהודעת היועמ"ש פורטו עקרונות כלליים ובלתי רלוונטיים בעליל, כגון אי- מימון הליכים משפטיים עבור עובדים ונבחרים, או "השור המשתולל של תביעות לשון הרע", וברור שאין באמירות אלו יציאה ידי חובה ולו בדוחק. לפיכך, לנוכח העדר התייחסות היועמ"ש לגופו של עניין, יש לדחות את הודעתו, ולקבל בקשת הנתבע להכיר בחסינותו.

דיון והכרעה:

7.         המחוקק יצר אבחנה בין עובד מדינה, עליו חל סעיף 7ב לפקודת הנזיקין לבין עובד של רשות ציבורית עליו חל סעיף 7ג (א) לפקודת הנזיקין.

            סעיף 7ג(א) לפקודה קובע כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א".

8.         על פי המנגנון הקבוע בסעיף 7ג העובד או הרשות רשאים לפנות לבית המשפט ולבקש שיכריע בשאלה אם מתקיימים תנאי החסינות אם לאו, זאת להבדיל מהמנגנון הקבוע בסעיף 7ב לפקודה ביחס לעובדי מדינה. כאשר מדובר בעובד מדינה, המדינה מגישה "הודעת הכרה בחסינות", הנבחנת על פי כללי המשפט המנהלי. יוצא אם כן, בעוד המבחן המהותי לזכאות לחסינות הקבוע בסעיף 7א(א) הינו מבחן זהה הן לעובדי מדינה והן לעובדי רשות ציבורית אחרת, שונה המנגנון להליך ההכרה בחסינות. (ע"א 8712-11-10 (מחוזי באר- שבע) עו"ד יוסף פנחס כהן נ' עיריית שדרות (פורסם באתר נבו) (2011) (להלן: "עניין פנחס כהן").

9.         כאמור, בעוד הודעת ההכרה בחסינות של המדינה נבחנת על פי כללי המשפט המנהלי, הרי שביחס לבקשה להכיר בחסינות עובד רשות ציבורית, קיימת מחלוקת בפסיקה כיצד יש לבחון אותה. מחד יש הגורסים כי יש לבחון אותה על -פי אמות מידה של המשפט המנהלי, כפי שנבחנת "הודעת ההכרה" של עובדי המדינה (ולעניין זה ראה: בש"א 169133/08 (שלום - ת"א) עמותת תל גיבורים - אגודה לזכויות אדם נ' בסלנהיים (פורסם באתר נבו); בש"א 1125/07 (שלום - ראשל"צ) הפנר נ' קמחי (פורסם באתר נבו); ת"א 8055/06 בש"א 3665/05 (מחוזי - י-ם) סילביה דהן נ' מ"י (פורסם באתר נבו); ת"א 1596/06 (שלום רחובות) עו"ד פסטרנק נ' עודי אילנה (פורסם באתר נבו)); מאידך, יש הגורסים, כי יש לבחון את התקיימות תנאי החסינות מהבחינה העובדתית לגופו של עניין (לעניין זה ראה: ת"א 49650/08 (שלום - ת"א ) מועצה מקומית קרני שומרון נ' גולן (פורסם באתר נבו); ת"א 4831/08 (שלום - חיפה) אלחדף נ' פרץ (פורסם באתר נבו)).

10.        במחלוקת בין שתי הגישות אני בדעה, כי בכל הנוגע לעובד רשות ציבורית, יש לבחון את תנאי החסינות מהבחינה העובדתית, ויפים לעניין זה הנימוקים לעמדה זו, כפי שהובאו בפסה"ד בעניין פנחס כהן הנ"ל:

"לטעמי ראוי להבחין בין בקשת רשות ציבורית ו/או עובד רשות ציבורית להכרה בחסינות, לבין "הודעת הכרה" בעניינו של עובד מדינה, וזאת מעצם העובדה שהמחוקק ראה לנכון ליצור מנגנון שונה להליך ההכרה בחסינות בין עובדי מדינה לעובדי רשות ציבורית. משלא מצא המחוקק לעשות כן, אלא ערך אבחנה וציין זאת מפורשות, כוונת המחוקק הנלמדת היא שיש לבחון את תנאי החסינות, כאשר מדובר בעובד רשות ציבורית גם בפן העובדתי. ...".